פצעי לחץ

פצעי לחץ הם פצעים בעור, הנגרמים עקב פעולות ממושכות או חוזרניות של הפעלת כוח על אותו שטח עור. הכוח יכול לנבוע מהגוף עצמו או מלחץ חיצוני ממושך – בעיקר בישיבה או שכיבה ממושכת באותה תנוחה אצל מי שמרותק למיטה, או כתוצאה מחיכוך קבוע של אזור מסוים בגוף.

במקרים אלה מתפתח פצע לחץ במקום בו עצם הנושאת חלק ניכר ממשקל הגוף מועכת את העור. מרבית פצעי הלחץ מתפתחים בחלק התחתון של הגוף (מתחת למותן) ובעיקר באזור האגן. נקודות נוספות בסיכון גבוה: שכמות, עורף, עמוד השדרה, ברכיים, קרסוליים, עצמות הירך, מרפקים, עכוז, עקב, גב, ראש ואוזניים.

גורמי סיכון להתפתחות פצעי לחץ

פצעי לחץ נפוצים במיוחד אצל אנשים עם יכולת תנועה מוגבלת, קשישים סיעודיים וחולים המרותקים למיטה. בין גורמי הסיכון העיקריים:

• פגיעה במערכת התנועה.
• פגיעות תחושתיות כתוצאה ממחלות נוירולוגיות (דוגמת פרקינסון, דמנציה, טרשת נפוצה).
• מחלות כלי דם.
• מחלות ממאירות סופניות.
• תת תזונה וכשל חיסוני.
• שינויים פיזיולוגיים בגיל המבוגר.
• מחלות הגורמות לבצקות (כשל כליות כרוני, אי ספיקת לב).

דרגות פצעי לחץ

פצעי לחץ מתחלקים למספר דרגות בהתאם לעומק הפצע ולרקמות העור שמעורבות בו.

דרגה 1	פצע שטחי בשכבת האפידרמיס בלבד. סימן מאפיין: אודם שאינו חולף כשעה לאחר הפעלת הלחץ.
דרגה 2	פצע המערב את האפידרמיס ואת הדרמיס. סימנים: היווצרות שלפוחית או חתך שטחי.
דרגה 3	פצע המערב את כל שכבות העור – אפידרמיס, דרמיס ותת-עור.
דרגה 4	פצע החורג מעבר לתת-העור ומערב שריר או עצם. בקרב חולים כרוניים פצעי הלחץ הם בעיקר בדרגות 3–4.

מניעה

פצע לחץ עלול להיווצר תוך 2–3 שעות, אך ריפויו אורך זמן רב – ולכן המניעה קריטית. אמצעי מניעה מרכזיים: שינויי תנוחה תכופים (בשכיבה ובישיבה), תזונה מותאמת, אביזרי מניעה כגון מזרן אקטיבי דינמי, כריות ומשטחים ויסקו-אלסטיים, נעליים פוסט-אופרטיביות, הקפדה על היגיינה ושמירה על שלמות העור והגנתו מפני רטיבות וחומציות.

מומלצת הושבה על משטח המאפשר פיזור לחצים תוך תמיכה באזורים ה"בעייתיים" – ישבן, עקב, גב תחתון ומרפקים, ושכיבה במיטה בזווית שאינה עולה על 30 מעלות.

טיפול בפצעי לחץ

הטיפול עשוי להיות ארוך ומורכב, ומתבצע בבית או בבית החולים. עיקרו: הפחתת הלחץ הקיים על ידי שינוי תנוחת השכיבה/הישיבה, לצד תזונה עתירת חלבונים ומתן תרופות לפי הנחיות הרופא. פעולות הנעשות במסגרת הטיפול: ניקוי הפצע (הטריה כירורגית, מכנית או אוטוליטית), ניקוז מוגלה והפרשות, וחבישות המגנות על הפצע מפני זיהום ומונעות התייבשות הפוגעת בריפוי. במקרים מסוימים נעשה שימוש במכשיר ואקום (ו.א.ק.) המפעיל לחץ קבוע על הפצע, שואב הפרשות, מפחית בצקת ומשפר את זרימת החמצן והדם. הגישה המומלצת היא רב-מערכתית ומשלבת רופאים, אחיות, מטפלים סיעודיים ושיקומיים, דיאטניות ועובדים סוציאליים.

השימוש בתמיסת סילברסטרים

השימוש בסילברסטרים מציע יתרונות ייחודיים כחבישה לפצע. התכונות האנטי-מיקרוביאליות של יוני הכסף, בשילוב עם מרכיבים נוספים, מסייעות למנוע זיהומים ולשמור על סביבת פצע נקייה ולחה – חיונית לריפוי. בשילוב עם מכשיר ו.א.ק., תמיסת סילברסטרים משפרת את ניהול הפצעים: מקלה על ניקוז, מורידה זיהום וביופילם, מפחיתה דלקת ובצקות וממטבת את זרימת החמצן והדם למקום הפצע. גישה רב-מערכתית זו משלימה את פרוטוקול הטיפול המקיף בפצעי לחץ ומבטיחה טיפול יעיל במסגרות בריאות ובבית.